הרעבה ואלימות מוסיפות בריאות?
כנראה שלחברת הכנסת המשכילה אין בעיה להודות בפומבי שהוא נוהגת באלימות ותוקפנות, שזו טעות הגובלת בעבריינות, בגלל שהיא נהנית מחסינות.
ציטוט:
סערה ברשת בעקבות דבריה של ח”כ דיסטל: “אין דבר כזה אוטיזם”
הח”כית מהליכוד עוררה תגובות זועמות ברשת לאחר ששיתפה על ההתמודדות עם בנה, כדי לגרום לו לדבר, כשהתגלה שהוא על הרצף האוטיסטי: “משכתי אותו בשיער, לא נתתי לו לאכול, לא נתתי לו לשתות”. לאחר הכעס ברשתות היא התגוננה: “הניחו לבן שלי, אל תשתמשו בו כדי להתנגח בי”
עד כאן ציטוט.
אולי כדאי להסביר לנציגת הציבור החביבה שאוטיזם זו לא אגדה? למעשה, המון ילדות וילדים בעולם סובלות וסובלים מהמצב שנע בין קל לבעייה שממש מפריעה.
חוץ מזה, שיטת הטיפול הנהוגה לא כוללת משיכה בשיער, מניעת מזון או שתייה, במיוחד משום שהיא לא יעילה או נעימה וגם מזיקה.
בקיצור, חס וחלילה אסור להורים של ילדות וילדים אוטיטסיות ואוטיסטים להתחיל להרעיב או למשוך בשערות של הסובלות וסובלות מתסמינים רפואיים רק בגלל מה שסיפרה הבורה האלימה למיקרופונים.
על התעללות בקטינות וקטינים בדרך כלל יש עונשים, שכן המעשים הללו אסורים ולא חוקיים, ולא כולן חסינות וכולם חסינים.
הערה אחרונה, שאולי תסביר את התירוצים הכוזבים לפרהסיה לאחר חשיפת הבושה: לא הושמעה שום ביקורת על הילד הנחמד שהוא כבר בן 22, כן יזכה לשנה הבאה. הטענות כנגד חברת הכנסת הן נגדה, שכן הרעבה ותקיפה של קטים חסרי ישע אינן שיטה רפואית נהוגה. למעשה, התנהגות מסוג זה נחשבת להתעללות, שזו עבירה.
כמה טוב שחברת הכנסת חסינה, שהרי כך היא יכולה להודות בחטאיה ובחוסר הבנתה בלי שום בעייה. כמה טוב שאף בית משפט לא יגזור עליה עונש של מלקות, כמה משיכות כואבות בשיער, מניעת שתיה או הרעבה, שכן אנו דמוקרטיה נאורה.
מצד שני, גם בהיעדרו של סיבוך משפטי בערכאה חשוב לא לקחת מהפושעת דוגמה ולזכור שאלימות אינה הדרך החינוכית הכי יעילה.
קישור למאמר בוואלה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
