סקירה: הכפיל – סרט
שם הסרט: הכפיל / The Fall Guy
ז’אנר: אקשן, קומדיה רומנטית, פעולה
בכורה עולמית: פסטיבל SXSW
חברת הפצה: יוניברסל | שפת מקור: אנגלית
במאי: דיוויד ליטש | תסריטאי: דרו פירס
שחקנים: ריאן גוסלינג, אמילי בלאנט, אהרון טיילור-ג’ונסון, האנה וודינגהאם, סטפני הסו, ווינסטון דיוק, תרזה פאלמר
יציאה לאקרנים בישראל: 25.04.2024
זמן ריצה: 2 שעות 5 דקות
תקציר הסרט:
קומדיית אקשן בהילוך גבוה מהבמאי של “רכבת הקליע“, “דדפול 2“, ו-“מהיר ועצבני: הובס ושואו“.
ריאן גוסלינג (ברבי) הוא קולט סיברס – כפיל ופעלולן וותיק, שעזב את העסק שנה קודם לכן כדי להתמקד בבריאותו הפיזית והנפשית, ומוצא את עצמו חוזר אל עסקי השעשועים כאשר כוכב בינלאומי בסרט אולפנים ענק – בבימויו של האקסית שלו, ג’ודי מורנו, בגילומה של אמילי בלאנט (אופנהיימר, מקום שקט) -נעלם מסט הצילומים.
בזמן שמפיקת הסרט (האנה וודינגהאם; טד לאסו), עושה הכל כדי לשמור את היעלמותו של הכוכב טום ריידר (אהרון טיילור-ג’ונסון; רכבת הקליע) בסוד מהאולפן ומהתקשורת, קולט מחליף את הכוכב הנעדר בפעלולים נועזים ומסוכנים תוך ניסיון (בהצלחה מוגבלת) להקסים את דרכו חזרה אל ליבה של ג’ודי, חברתו לשעבר. אבל ככל שהמסתורין סביב העלמות הכוכב הנעדר גדל – קולט מוצא את עצמו נשאב למזימה מרושעת שעתידה לדחוף אותו לקצה תהום מסוכנת יותר מכל פעלול.
הקדמה:
ב”כפיל”, הקהל מטופל במסע קינטי דרך העדשה של התורמים הנועזים ביותר בהוליווד, אך לעתים קרובות מתעלמים מהם: מבצעי פעלולים. בכיכובם של צוות שחקנים בראשות ריאן גוסלינג, אמילי בלאנט, אהרון טיילור-ג’ונסון, האנה וודינגהאם, סטפני הסו, ווינסטון דיוק וטרזה פאלמר, הסרט הזה לא רק מבדר עם קטעי האקשן שלו, אלא גם מעמיק באגרות הרגשיות והפיזיות.
הסרט שואב השראה מסדרת הטלוויזיה של גלן א. לארסון משנות ה-80, “איש הנפילה” מנווט בחוכמה את הצומת בין הומאז’ להמצאה מחדש. היכן שסדרת ABC חגגה את הריגוש והזוהר של עבודת פעלולים דרך עיניו של קולט סיברס של לי מייג’ורס, פעלולן מאיר ירח כצייד ראשים, סרטו של לייטץ’ מגביר את הרעיון הזה על ידי הטמעת הנרטיב במארג הקולנוע העכשווי. הצגתו של גוסלינג של קולט כפעלולן משקפת את הזהויות הכפולות של רבים העובדים מאחורי הקלעים, ומשמשת כמטאפורה לתפקיד החבוי אך הכרחי של מבצעי פעלולים בתעשייה.
סקירה / ביקורת:
הסרט מתחיל עם מונטאז’ של סצנות סטאנט (פעלולים), המבליטות את עבודתו של הבמאי דיויד ליץ’ וממשיכות אל חייו של סיברס וג’ודי מורנו (בלאנט), שאהבתם מתפתחת בתוך העולם המהיר של עבודת הסטאנט. כאשר סצנת סטאנט מסוכנת מאוד פוצעת את קולט, ומובילה אותו להתרחק מהתעשייה, הוא מוצא את עצמו כמחנה רכבים למחייתו. שמונה חודשים מאוחר יותר, לאחר שנעלם לחלוטין מאור הזרקורים.
שיחה פתאומית מהיוצרת גייל מאייר (וודינגהאם) מרמזת על בקשתה של ג’ודי (מושא אהבתו של קולט) להחזיר את קולט לעבודה לסצנת סט אקסטרים בסידני, בעת צילומי הסרט Metal Storm. אך לאחר שהסצנה מושלמת, קולט מגלה את הסיבה האמיתית לביקורו בסט הצילומים: לגלות את המקום האמיתי של השחקן הנעלם טום ריידר (טיילור-ג’ונסון). מה שמושך את קולט אל תוך תערובת של תעלומה וחיפוש אחר האמת, בזמן שבו קווי הגבול בין חייו המקצועיים והאישיים שלו מתערערים.
“הכפיל” מצטיין בסיפורים המודעים לעצמם שלו ובהזרקת הומור, אקשן ורומנטיקה, מה שמבטיח שקטעי הפעולה שלו לא רק מרהיבים מבחינה ויזואלית אלא גם מבוססים על קשריות. התסריט של דרו פירס יוצר במומחיות כמה מהרגעים המצחיקים ביותר של הסרט מתוך אקראיות צרופה. הקומדיה הספונטנית הזו, העולה מהערות מנותקות מהשרוולים והסתערויות חזותיות, שובה את הקהל על ידי ערעור ציפיות. במקום להסתמך על שגרות ההתקנה-פאנץ’ המסורתיות, הסרט מוצא את ההומור שלו בבלתי צפוי, ויוצר קצב קומי שמרגיש רענן. גישה זו מחזקת את הרעיון שהקומדיה זוהרת יותר כשהיא תופסת אותנו לא מוכנים.
הבימוי של לייטץ’ מציג הבנה ברורה של דינמיקה מרחבית וכוריאוגרפיה, תוך הימנעות מהמלכודות של חיתוכים מוגזמים להציג פעולה שהיא אותנטית ומושכת כאחד. גישה זו, המתבססת על הרקע שלו בעבודת פעלולים, מעלה את הסרט שהוא מכתב אהבה למקצוע הפעלולים ולאנשי מקצוע בתוכו. הכללת סצנות המדגימות תכנון וביצוע קפדניים של פעלולים משמשת חינוך לקהל, המדגישה את המורכבות והסיכון הכרוכים ביצירת קסם סרטים. זוהי תזכורת למסר הבסיסי של הסרט: ההכרה והבטיחות של מבצעי פעלולים הם בעלי חשיבות עליונה.
יתרה מכך, הדגש של הסרט על בטיחות הנשק הוא בזמן וקריטי, מהדהד את החששות האחרונים בתעשייה בנוגע לרווחתם של חבריה. על ידי התייחסות חזיתית לנושאים אלו, “הכפיל” תורם לדיאלוג המתמשך על הצורך בשינוי מערכתי, תוך שהוא דוגל בכבוד ובהגנה של כל מי שתורם לתהליך יצירת סרטי הפעולה ובכלל.
כמו כן, אין להכחיש את הכימיה בין גוסלינג לבלאנט. סיפור האהבה של הדמויות שלהם מספק עמוד שדרה רך לפעולה הקשה של “הכפיל”, מה שגורם לסרט להדהד עם אלה שאוהבים אקשן ורומנטיקה. עם זאת, הסרט מועד מעט בתיאורו של מורנו, שהתפתחות דמותה קשורה באופן ניכר ליחסיה עם קולט. פיקוח זה מדגיש סוגיה רחבה יותר בתעשייה בנוגע ליצירת דמויות נשיות רב-ממדיות, במיוחד בתחומים הנשלטים על ידי גברים כמו עבודת פעלולים ובימוי.
למרות זאת, הסרט עומד כמחווה מצחיקה ומתחשבת לקהילת הפעלולים, המשלבת פעולה עם חקירה נוקבת של הקורבנות שהקריבו הגיבורים הבלתי מוזכרים הללו. למרות חוסר השלמות הנרטיבי שלו, הסרט מצליח להאיר זרקור על תפקידם הקריטי של מבצעי פעלולים בקולנוע, עטופים בחבילה של אקשן בלתי פוסק ורגש אמיתי. זו עדות לרוח שיתוף הפעולה וזה מגדיר את הוליווד במיטבה.
אז לכל אלו שחשקה נפשם בסרט אקשן אמיתי בהילוך גבוהה במיוחד, בשילוב עם קומדיה רומנטית סוחפת זהו הסרט המתאים בשבילכם.
דירוג: 
