כובעים נפלאים ואהבות נעורים
בכיתה וו התאהבתי קשות בעולה חדשה ונחמדה מברית המועצות, לקח כמה חודשים להתחבב עליה, וזו לא הייתה משימה פשוטה, כנראה בגלל שהיא עוד לא הבינה את השפה, רק את הכוונה.
אחרי מאמצים סבלניים בסוף נתתי וקיבלתי נשיקה על הלחי, והדבר עורר בי התרגשות רבה, שכן כזה בחיים עוד לא קרה. למרבה הצער, במקום שתלבלב ותפרח לה אהבה מאוד צעירה הגיעה בתחילת הכיתה השביעית מלחמה נוראה. התלמידות והתלמידים פוזרו, המורים היו מגוייסים, ובית הספר נסגר לתקופה ארוכה.
נו, טוב. כנראה שהגורל, מיקריות או השכינה בכבודה ובעצמה מביימים את מבחן התוצאה, לא תקווה אנושית, תפילה או תחינה זכה לרקיע. שנינו חזרנו לכיתה לאחת תום המלחמה, אבל העולם השתנה ועברנו הלאה.
יצא שאחרי הלימודים והצבא גם נסעתי ללמוד באמריקה הרחוקה, ונותרתי שם לאיזה תקופה. להבנתי אהבתי מסוף היסודי עברה לאירופה והקימה משפחה יפה בעיר הבירה של אנגליה עם בחיר ליבה. בנוסף להוראת שפות זרות, שהרי היא כבר יודעת לפחות ארבע, היא פיתחה יכולת מדהימה לייצר אומנות לשמה,
מאז ומתמיד לאהבת ילדותי היה צד אומנותי ואלגנטי. למעשה, בנוסף לידיעת המון שפות היא מייצרת בלונדון כובעים מפוארים, מיוחדים ומרהיבים לאירועים מלכותיים ולכל מיני טקסים רשמיים. מה לעשות? האנגלים התרגלו לכאלה שעשועים.
בקיצור, מאז שנים בני ובנות כיתתי הזקנות והזקנים מקשקשות ומקשקשים, מעבירות ומעבירים בטלפונים תמונות ומסרים, ומספרים לחברה על אירועים, תחביבים, מאכלים טעימים, הצלחת הילדות והילדים, טיולים, ואפילו על ייצור כובעים פירחונים, אומנותיים ומדהימים שחלקם מתנוססים במירוצי סוסים אלגנטיים על ראשים עטורים.
היום הופיעה ידיעה בעיתונים לגבי מלכת אנגליה והעדרה המפתיע מהאירוע המרשים של המירוצים עם הסוסים והכובעים היפים.
ציטוט:
מסיבת התה של הכובען המטורף: התלבושות המפוארות של הרויאל אסקוט.
מרוצי הסוסים המתקיימים בהשתתפות משפחת המלוכה והחברה הגבוהה באנגליה הפכו גם השנה למופע של כובעים גרנדיוזיים וצבעוניים.
מרוצי הסוסים שנערכים בהשתתפות בני משפחת המלוכה, ובראשם קמילה, דוכסית קורנוול, הם הזדמנות עבור האורחות לשלוף מהארון כובעים ולהשוויץ בכיסויי הראש. ככל שאת חובשת כובע מוגזם, גדול וצבעוני יותר, כך גדלה גם תשומת הלב שתזכי לה על מרבצי הדשא ובצילומי האופנה. כובעים בקוטר של ארבעה סנטימטרים ומעלה הם חלק מקוד הלבוש של נשים ברויאל אסקוט, כשרוב האורחות בוחרות בכובעים רחבים יותר באופן משמעותי.
עד כאן ציטוט.
מייד נזכרתי שאני בעצם יודע מי אחראי לחלק מהכובעים הנהדרים, אפילו שיש הסבורות והסבורים שהמנהגים הללו קצת מיושנים. אני מאוד גאה לחשוב שפעם התאהבתי בילדה נחמדה ויפה שצמחה להיות אמא לזמרת מבטיחה והיא היום גם אומנית גדולה בתחום ההלבשה העליונה.
כמה נחמד לחשוב שלא כל בני ובנות הכיתה סובלות וסובלים משחיתות, אלימות וחרדה מתמידה אלא יכולים קצת להתפנות גם לחפש את היופי שבשלווה, ביצירה או באירוע מרגש מלא הוד ותפארה שכנראה כולל קצת ריח של אורווה.
קישור למאמר בידיעות.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
