ביטויים, כינויים ותרבות להמונים
יש ביטויים שסובלים מיחסי ציבור מאוד גרועים, במיוחד משום שהמתלוננים כנגדם טוענים בזעף שהם חשים נעלבים כשאלה מושמעים, ועוד ברבים.
למעשה, סביר שאם לחמורים, לכלבים, לעקרבים ולנחשים היו נציגות ונציגים במליאה גם הם והן היו כנראה מתלוננות ומתלוננים שמידי פעם משווים אותם לפוליטיקאיות או לפוליטיקאים, וזה ממש לא נעים.
ללא קשר, יש אצלנו איסור על הלבנת פנים ברבים ולכן מזל שאין בעולמו יצירים שמידי פעם שוגים, חוטאים, טועים או נכשלים במקום לנגן שירים יפים. חלילה אם במקרה מישהו בכל זאת נסחף וחוטא, הוא ממהר להתנצל על זה.
ציטוט:
משפחתו של שלמה גרוניך: “הוא סובל מדמנציה”
לאחר התבטאות ה”צ’חצ’חים” שעוררה סערה, קרוביו של שלמה גרוניך מספרים כי אובחן לאחרונה עם דמנציה. “הוא אינו מודע לדברים שהוא אומר, אלה חלק ממאפייני המחלה. מבקשים להבין את הרגישות למצבו”, נמסר מטעמם. בתו, ים, כתבה בפוסט בפייסבוק: “המילים האלה צרמו לי גם”
עד כאן ציטוט בענייני בריאות שגם בא לאחר התנצלות אישית ולקיחת אחריות על הטעות, שמקורה כנראה באי בהירות.
כזכור לזוכרות ולזוכרים, במשך שנים ציונים, שוחרי שלום ושמאלנים הושמצו, הוכפשו והואשמו בהיותם לכאורה בוגדים, אוהבי אוייבים, וגם מוגי לב שאינם מספיק קיצוניים,
משום מה, הלבנת הפנים הזו כלל לא הפריעה לשליטים שבעצמם היו מסיתים, והשתמשו להנאתם בהפצת שנאה פסולה כדי ללכד את המעריצות והמעריצים, אפילו שהדבר קצת לגמרי סותר את המומלץ בכתובים הקדושים.
בעוד שבזמן שילטון כנופיית העבריינים היה מאוד מומלץ לכנות את שוחרי השלום השוויוניים- בוגדים מסוכנים, אסור בתכלית האיסור היה לקרוא בארץ למתפרעים שאינם תרבותיים או מתחשבים בכבוד נימוסי באחרים בגינוי הנורא- צ’חצ’חים.
כנראה שכך הוא המצב בשל זיכרונות מרים מכשלים עתיקים אי שם בשנות החמישים, וגם בגלל שזה נשמע כמו ביטוי קלוקל וזר למקומיים, כזה שאותו אולי רק יכולים לבטא ניצולים פולנים, מיעוטים צ’רקסים או פליטים הונגרים. למעשה, הביטויים המעליבים ששגורים ומקובלים אצלנו בעיקר שאולים ממקורות ים תיכוניים, ולכן נישמעים קצת יותר מוכרים.
מעניין ששנים היה אסור לומר כאן- צ’חצ’חים כדי להישמע שוויוניים אבל די בחופשיות אפשר לדבר על שמאלנים בוגדים או ביביסטים בלי להסתכן בשום סיבוכים פוליטיים נוראיים. מי יודע? אולי זה בגלל שיש הבדלים בין המונחים השונים. הרי ברור שהמילים צ’חצ’חים, שמאלנים בוגדים וביביסטים מתייחסת לדברים לגמרי שונים.
סך הכל, מושג אחד לכאורה מתייחס לחסרי תרבות שלא מתאפקים מלפצח גרעינים, לשרוק או לצעוק ברכות לחברים בזמן מופעים רק בגלל שהוותיקים היו יותר מבוססים, מחונכים ומאופקים מהעולים החדשים, והשני כנראה מתאר גזענים לאומניים ואלימים שלא מתחשבים באחרים בגלל מסיתים זדוניים שנאשמים בפלילים. כאמור, המונחים לגמרי שונים.
אנשי תרבות בדרך כלל רוצים שהצופות והצופים ישובו מרוצות ומרוצים שכן מזה הם מתפרנסים. לפיכך, לא בטוח שהיה רצון להרגיז, לעצבן או להעליב אלא כנראה כשל קל במילים. אולי המסקנה היא שעדיפים ניגונים מסיבוכים פוליטיים.
קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- בדיחה גרועה וצרחות במליאה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
