פצצת זמן עשוייה להעלות עשן

לפני כמה ימים יצא בעיתון ברשת מאמר שמספר בצער שלאיראן כנראה אין עוד הרבה זמן. אולי הנוכלים הערמומיים חשבו בטעות שהם שוב יצליחו למשוך את הדיונים, למזמז אותם שנים, לגרור רגליים ולהערים קשיים, אבל לא בטוח שהפעם יצליחו להם התרגילים המוכרים, שכן דומה שהאמריקאים והישראלים כבר מבינים עם מי הם מתעסקים.

ציטוט:

ארה”ב סבורה שזמן הפריצה של איראן לפצצת אטום – כוונתה לזמן שיידרש לטהרן לפתח מספיק אורניום מועשר כדי ליצור נשק גרעיני אחד, אם תחליט לעשות זאת – הוא “קצר מאוד”. כך אמר גורם בכיר בממשלו של הנשיא ג’ו ביידן, ששמר על עילום שם, ביום שבו הופסקו זמנית השיחות בין איראן למעצמות על חידוש הסכם הגרעין.

הגורם אמר כי זמן הפריצה של איראן לפצצה אינו ברור במדויק, אך הוא העריך שמדובר בעניין של חודשים. “זה מאוד קצר, זה קצר ברמה בלתי מתקבלת”, אמר.

ציטוט:

למרבה הצער, כאשר נאלצים לנטרל סיכונים קיומיים ולמשא ומתן כבר אין סיכויים למנוע עימותים גלויים שאינם עמומים כל האמצעים נעשים כשרים, גם ההרסניים, הקטלניים ואלה שמאוד מזיקים.

בעזרת השם, האיראנים אינם אובדניים אלא רק חוצפנים, אבל את בחירתם הסופית כנראה נדע רק בעוד שבועות ספורים או תוך מספר ימים. צריך להיות קצת סבלניים. יודעי דבר מספרים שהכל ברצון השוכן במרומים, ולכן אין שום טעם סתם לחוש מודאגות או מודאגים.

לעומתנו, יתכן שמנהיגי פרס הזעופים קצת יותר חוששים וחרדים שכן הם ודאי יודעים שאנו חמושים, מוכנים ועצבניים. מצד שני, אולי הם בעצם ששים לקראת הפגישה המשמחת עם בורא עולמות ויקומים.

עד כאן ציטוט.

מה אפשר לומר? שוב מספרים לנו שהזמן קצר? חבל שהנאשם הפלילי רק דיבר על פחדיו וחרדותיו בציבורי באופן תמידי אבל לא עשה דבר כדי שהמצב ישופר. האם אפשר להבין מההודעה האמריקאית האחרונה שבקרוב נראה שההליך הדיפלומטי נגמר? צריך להיות סבלניים ולראות מה יביא המחר.

מה שלגמרי ברור כבר היום זה שאמריקה לכאורה כבר מבינה שיש סכנה, ושנדרשת פעולה יעילה, נחושה וזריזה. טוב להתפקח באיחור ולהתארגן בהתאם מאשר לחלום, לקוות וסתם למשוך את הסיפור.

אמריקה וישראל כבר הצהירו הרבה פעמים בעבר שהן לא יאפשרו לאיראנים לפתח יכולת שעשויה לגרום נזקים חמורים לשכנים. לשתי המדינות יש יכולת לוודא שזה אומנם המצב, אפילו שזה קצת לא נעים לחשוב על המחירים והנזקים.

נו, טוב. מה לעשות. לפעמים אין ברירה אלא לפעול ללא היסוסים, שכן העדר פעולה יגרום לסיכונים הרבה יותר חמורים וגם לפי הכתובים מותר להשכים ולהגן על החיים מפני זדים מסוכנים.

בעזרת אללה רב החסד השוכן במרומים, המנהיגים האיראנים לפעמים מעיינים בעיתונים, מהרהרים בדיווחים, קולטים את המסרים ומפנימים. חלילה, לא תהייה בטהראן הבנה למצבם מעורר הדאגה יתכן שבאיראן לא תשאר הנהלה שתוכל לשקול את התעלול הבא.