שתיקה יכולה להיות מאוד מפחידה

למזלי, או שזו הייתה כוונתו הנסתרת של בוראי, פעם נולדתי כזכר יהודי וישראלי צרחני.

בזמנו עוד כלל לא ידעתי שרוב העולם ירצה להזיק לי רק בגלל קיומי הארעי אבל כנראה שהטריד אותי השינוי הפתאומי. לזיכרוני מאוד נבהלתי וצרחתי.

חלילה הייתי נולד כעולל איראני, יתכן שמצבי היה אפילו יותר עגמומי. סך הכל, בטח היה מעציב אותי לראות קבוצה אלימה, אכזרית ורודנית משתלטת על מולדתי, מבזבזת המון משאבים במימון טרוריסטים זרים במאמץ להפיץ איבה, טינה ומדון, ובכך גורמת סיכון קיומי לארצי.

אומנם העולם לא ממש אוהב אנשים מסוגי, אבל לישראלים לפחות יש יכולת להגן על הקיום הלאומי באופן תמידי.

לעומת מצבי, לאיראנים כבר אין הרבה הגנה אווירית, וזה בטח קצת מלחיץ לחשוב שבכל רגע עלולה לבוא מכה ישראלית. חוץ מזה, באיראן אין מספיק גז וחשמל, ערך המטבע הולך ודל, מחיר המוצרים הבסיסיים עולה, יש פחות בסל, ולחיות עם כל המכות זה ממש לא קל.

היה נחמד לפתור בעיות בשיחות רגועות ובלי צורך לנטרל סכנות, אבל לא תמיד זו אחת מהאפשרויות. מה לעשות.

ציטוט:

טראמפ: יהיה נחמד לפתור את בעית איראן בלי תקיפות מישראל.

הנשיא האמריקני החדש-ישן נשאל על ידי עיתונאים על האפשרות שישראל תתקוף את מתקני הגרעין של איראן וסירב לענות על כך.

עד כאן ציטוט שכנראה מעורר באיראן קצת התרגשות.

מה משמעות האמירה מלאת התקווה הקלושה ומה רומזת השתיקה המפחידה?

הבעת תקווה שהעולם יהייה מקום נחמד זו אמירה סבירה, אפילו שלא בטוח שאומרה מאמין בה. מצד שני, אם שואלים על אפשרות תקיפה ובאה שתיקה כנראה שיש סיבה טובה לדאגה. כאמור, כנראה שעדיף להיות ישראלי מאשר איראני.

בעזרת השם, שליטי טהראן יבינו שכבר אין זמן. חשוב להזמין שיחות שיובילו להסכמות ללא השהיות, וזה כנראה ימנע חרטות ואסונות.

קישור למאמר בכאן.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.