ניסיון השתקה יוביל לזעקה
נאשם בשלל כיתבי אשמה, זה העבריין הסדרתי שגם מימן טרוריסטים רצחניים בעזה, שחשוד בבגידה בעבור עמלה ואחראי לאסון לאומי נורא, הביא להנהלה פושע גזעני, מרדני, תוקפני ומורשע כדי שיפקד על המשטרה.
המחדל הנורא הזה אירע בגלל שהנאשם חשב שאולי זה יעזור לו להשאר בשררה ולמלט עצמו מהרשעה, אבל כבר החל ההליך בערכאה.
כאשר חוטאים רודניים וכוחניים מקבלים שליטה באחרים, בלי ששומרי הסף עוצרים את הסיכונים הפסולים גם כאשר הם ידועים מוכרים ומתועדים, הפושעים ממשיכים להפר את החוקים, שהרי הם רגילים, והדבר מאוד מזיק לנתינים שסובלים.
ציטוט:
“אווירת הפחד והאיום מחלחלת”: כך משבש בן גביר את סיקור המשטרה בתקשורת.
כללי המשחק החדשים שמכתיב בן גביר מקשים על עבודת כתבי המשטרה, ומביאים לצמצום הסיקור הביקורתי של התנהלותו.
ציטוט:
מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
עד כאן ציטוט.
מה אפשר לומר? נראה שסחיטה ואיומים, כמו גם שימוש באמצעים ממלכתיים לצרכים פוליטיים ואישיים מאיים לפגוע ביסודות הדמוקרטיה שהקימו המייסדים החלוצים. למעשה, במגילה שכולנו מכירות ומכירים כתוב: “תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות“, ולכן הרצון להשתיק את התקשורת והביקורת לגמרי סותר עקרונות ממלכתיים רשמיים שמדברים על שיוויון וחופש לכל התושבות והתושבים.
מעניין מדוע העבריינים סבורים שיש ביכולתם לסתום פיות ולפגוע בחופש הדיבור בעזרת איומים מפחידים וכל מיני הגבלים. סך הכל, בית המשפט העליון יסביר לפושעים שהם נשבעו לשמור אמונים לחוקי מדינת היהודים, ומלחמת חורמה מבוהלת של העבריינים כנגד חופש הדיבור מאיים על הכללים הדמוקרטים.
למה חוטאים, עבריינים ופושעים סדרתיים מנסים להגביל את הדיווחים שמגיעים לציבור אודות מעלליהם המסוכנים והמזיקים. ממה הם מתביישים? הם לא גאים?
אולי העבריינים מבינים שהפצת ידיעות שמבוססות על עובדות אמיתיות יגרמו לקהל להבין שאין לנוכלים כבוד לתקנות, למגבלות, לעקרונות שמופיעים במפורש במגילות קדושות או לשבועות שהם עצמם נתנו מעל במות?
הניסיון לדרוס ולרמוס את חוקי הדמוקרטיה בציון ינחל כישלון. אם זה לא ברור לפושעים, ההסבר יבוא להם מבית המשפט העליון.
לא מזמן בא מעריץ שרוף של המורשע שמפקד על המשטרה והעלה תלונה בערכאה בניסיון לאיים ולהרתיע את המערכת מלבצע את תפקידה בעבור הדמוקרטיה.
אומנם, המתלונן צולם מבצע פשע מול מצלמה ואז מודה למשטרה, אבל איזכור של דיווח עיתונאי על הפרשה אצלנו נתן לו סיבה לנסות לטעון שהוא נעלב ונפגע בגלל הפצת דיבתו רעה.
הדיון הראשון בנסיון להשתיק ביקורת כנגד המנסים להחריב את החזון לציון בטענות שווא מגוחכות הראה שכל עורכי הדין היו מאוחדים בדעתם שאין סיבה לתלונה, ואומנם עד עתה לא קיבלנו זימון לערכאה. בעברית קלה, כשבא עלינו ניסיון להפחדה והשתקה נגשנו לערכאה והטענה השתתקה ונעלמה.
הערה מפחידה אחרונה: יש דימין מבהיל בין השיטות שבהן נוקט משטר רודני, כוחני וכזה שאינו דמוקרטי. לפיכך, מאוד כדאי שהחוק יבצע את תפקידו הרשמי ויפעל באופן החלטי כנגד הסיכון הלאומי.
ציטוט:
בדיווח ב”ניו יורק טיימס” על הזעם שמופנה כעת למשטר האייתוללות נטען כי הביקורת על התנהלותו נשמעת ללא הרף במדינה – אפילו מצד גורמים שמרנים שתומכים במשטר. השלטון מנסה אמנם להשתיק את הביקורת ופתח בחקירה נגד כמה אישים בולטים שהעזו לפצות פה, בכלל זאת מחוקק לשעבר שחשף כי איראן השקיעה בסוריה סכום עתק של 30 מיליארד דולר, אבל נראה שניסיונות ההשתקה כושלים ואפילו בערוצי הטלוויזיה ניתן לשמוע תסכול מהמפלה האסטרטגית המדהימה שחוותה איראן.
עד כאן ציטוט.
אין צורך לפחד מפושעים ועבריינים. בשביל זה יש חוקים, שופטים וסוהרים.
קישור למאמר בארץ. קישור למגילת העצמאות. קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- הרשות השופטת כבר לא צוחקת. קישור למאמר בשם- סיוע לפשע במודע זה עבירה חמורה. קישור למאמר בשם- למה פושעים לא אוהבים שופטים? קישור למאמר בשם- פושעים עוסקים בסחיטה ואיומים.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
