ביקורת בונה אינה סכנה או בגידה

ביקורת בונה אינה סכנה או בגידה

יודעי דבר מכובדים שכנראה חשים קצת משועממים מספרים למתעניינים שאין חדש תחת השמש, אבל במציאות נראה שכל יום בעצם קצת שונה מאמש.

ציטוט:

ערוצים 12 ו־13 בתמיכה בתאגיד: “הממשלה פועלת להפיכה תקשורתית בחסות המלחמה”

בהצהרה משותפת של שני הערוצים המסחריים נאמר: “הממשלה מקדמת חוקים דרקוניים לפירוק התקשורת תוך הטלת מורא על כל מי שמעז לבקר אותה ותגמול למי שמהלל אותה”

ציטוט:

ד”ר תומאס שטוקמן נוהג לארח בביתו את העיתונאי בילינג, עורך העיתון הופשטאד, המדפיס אסלקסן, וקפיטן הורסטר. אשתו של הד”ר, קתרינה, מגישה סעודות ויין לכולם. באותו ערב מגיע גם ראש העיר, פיטר שטוקמן, שהוא אחיו של ד”ר תומאס שטוקמן. פיטר מסרב לאכול ולשתות ומביע זלזול במתהוללים, וקורא את אחיו העיתונאי לסדר. הוא מבקש לדעת בדיוק מה כתוב במאמר שהגיש ד”ר שטוקמן לפרסום בעיתון.

לאחר צאתו, מתברר שד”ר שטוקמן ביקש מהאוניברסיטה לבצע בדיקת מעבדה. הוא מקבל מכתב ובו נאמר שיש חידקים רעילים במים, הגורמים למחלות ועלולים לגרום למוות של הבאים להבריא בבית המרחצאות העירוני, בו עובד הרופא.

מרגע זה ואילך מתחיל המאבק המתיש בין הד”ר שטוקמן לאחיו. ד”ר שטוקמן מנסה לטהר את המים מכל מרכיב רעיל. ואילו פיטר אחיו מנסה להבהיר לכולם שמחיר העבודות המוצעות על ידי אחיו החלמן, עצום והעיר לא תוכל לעמוד בהוצאה זו. המחיר יגרום לאבטלה ומחסור במשך שנתיים ויותר.

עד כאן ציטוט.

לפני הרבה שנים נכתב מחזה נפלא שמתאר את השיטה, ועד היום הוא מעורר השראה ועוגמה.

המחזאי הנורווגי איבסן פעם כתב את- “אוייב העם”, ועד היום הוא קיים ומפורסם.

בעלילה, הרופא בעיר שמתפרנסת ממרחצאות חמים גילה שיש זיהום חמור במים, ושזה יעשה את כל הטובלים חולים, שזה מצב לא סביר.

ברוב דאגה לשלום הקהילה ובריאותה הוא פונה לאחיו ראש העיר ומסביר.

הפוליטיקאי מבין שתיקונים ושיפוצים יעלו הרבה מזומנים, ושההכנסה הצפויה מהעונה תסתיים בהפסדים בגלל הביטולים, ולכן הוא מחליט לשמור את המידע בסוד ולהמשיך לעבוד, וההחלטה הפוליטית השגויה הזו נגמרת רע מאוד.

תרגילים פוליטיים ערמומיים גורמים לתושבים לחשוב שהרופא סתם יגרום להם נזקים כלכליים, והוא מוכרז כאוייב העם, אפילו שעיקר רצונו היה לעזור לכולם ולמנוע סכנה לבריאותם.

אפשר לחשוב שהמחזה הישן נכתב מזמן רק כדי להסביר לנו מה קורה כאן.

ניסיונות להזהיר שהכזבן הנכלולי הוא פושע סדרתי וסיכון לאומי גרמו להרבה מוסתים לזעוק שרשעים ובוגדים סתם מציקים לקדוש אלוהי, שלא היה כלום ושהוא לכאורה צח, זך, חף ונקי.

במבחן התוצאה, הפושע הפך למבוקש בינלאומי שבגד בשבועת האמונים שניתנה, שמימן טרוריסטים רצחניים בעזה, שהתעלם מכל מכתבי האזהרה, שאחראי לזוועות במתקן כליאה, שסירב לכל ההצעות להסדרה והפקיר חטופות וחטופים במחילה, שהביא לנו מלחמה יקרה ועצובה שטרם הסתיימה או הצליחה להשיג את מטרותיה, והוא האחראי העיקרי למצבה מעורר הדאגה של הדמוקרטיה והאומה.

הציונים והדמוקרטים שהתריעו, הזהירו והסבירו שיש סכנה לחזון המייסדים אינם בוגדים וגם לא אוייבים. סך הכל, עכשיו לגמרי ברור שהיו דרושים תיקונים ושיפוצים, אבל כנופיית העבריינים התעלמה מהסיכונים לצרכים פוליטיים ואישיים.

לנוכח שלל אסונות שנפלו על המדינה במשמרת של הנאשם בשלל כתבי אשמה מעניין מתי תבוא הבנה שהכנופיה מאוד הזיקה לאומה, לדרכה, למוסדותיה ולחזונה, במודע, ושהגיע הזמן לדרוש שמערכת החוק תבצע את תפקידה ללא מורא.

דיברי הבלע, ההבל וההסתה כנגד הצבא, התקשורת במדינה או הציונים הדמוקרטים שדואגים לביטחון האומה הם ניסיון נואש לבצע הנדסת תודעה ולהסתיר אסון לאומי נורא. מי שבאמת מאוד פוגע במדינה הם לא אלה שזועקים שיש להציל אותה, לשמור עליה ולהגן על חזונה.

מעניין אם קרעי ירשה לשידור הציבורי לדווח לעם הישראלי שהנאשם הפלילי הוא עבריין סדרתי ופושע בינלאומי?

קישור למאמר בהארץ. קישור לויקיפדיה- אוייב העם. קישור למאמר בשם- עבריינים רוצים לחנוק עיתונאים? קישור למאמר בשם- כשל מוסרי, מחיר נוראי ואיום קיומי.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.

מערכת העיתון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן