החוק הוא הריבון לא ההמון
לפי המדווח לקח למשה הרבה זמן לשוב מההר לעם, שללא רועה הפך עצבני, מודאג ומשועמם.
כנראה בגלל שלכולם היה קשה בלי נוכחות מנהיגם העם החליט ליצור פסל של פרה זהובה, שכנראה תסמל את הכמיהה לשפע ותפיג את בדידותם.
כשמשה חזר עם התורה וראה מה קרה לאומה הוא חטף קריזה קלה והשליך בזעמו את הלוחות השבירים על סלע.
מאז אותו אירוע התורה מזכירה לנו שוב ושוב לא לעשות פסל או תמונה, ולכבד את ההוראות הקדושות מהשכינה. בקיצור, לא הקהילה קובעת מה בא לה אלא החוק והתורה.
ביצוע מעשי סדום בשבויי מלחמה אינו מיצווה מהתורה, גם אם יש בעולמו רשעים סוטים שמצפצפים על מיצוות השכנה בגלל חוסר יכולת שליטה ביצר הרע.
ציטוט:
מהומה בבג”ץ שדה תימן: הקהל צעק “העם הוא הריבון”, השופטים עצרו את הדיון.
עד כאן ציטוט.
בקיצור, אומנם ההמון צרח שהוא רוצה נקמה, אבל הדבר לגמרי סותר את חוקי התורה. העם העצבני או דעת קהל מוסת וקולני לא קובעים מה חוקי או מוסרי, שכן זה עניין משפטי ודתי.
בלי כבוד לחוק, יתכן שיום אחד ההמון היה זועק שצריך להעביר את השבת ליום ראשון מתוך מחשבה שהוא הריבון, אבל זה לא נכון.
קישור למאמר וואלה. קישור למאמר בשם- המצב לפני התשעה באב.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
