לפושעים יש מעט חברים

לאור חזון המייסדים, ישראל הייתה דמוקרטיה שוחרת שלום במשך הרבה ימים. למעשה, חתמנו שלום עם שתי מדינות שכנות ומאז עשרות שנים אין בינינו קרבות או מערכות כואבות. הדבר חוסך נפגעים וטוב לכל הצדדים

למרבה הצער, בזמן האחרון חל שינוי מדאיג בציון. כנופייה עבריינית, סרבנית, תוקפנית וגזענית השתלטה על השילטון. הסתה ארסית ומזיקה לשנאה פעם גרמה לרצח נורא, ומאז האומה הוסטה מנתיבה, מחזונה ומתורתה.

למרבה הפלא, העולם לא ממש אוהב פושעים רודניים, אלימים, גזעניים ונכלוליים. למעשה, לפי המחאות ושלל הדגלים הלאומיים זה גם המצב בארץ היהודים.

ציטוט:

דיווח: סעודיה נסוגה מכוונתה להתקרב לישראל על רקע מדיניות הממשלה.

גורמים רשמיים המעורים במגעים בין המדינות אמרו לוול סטריט ג’ורנל כי ההסלמה ביחסי ישראל והפלסטינים, כמו גם הרכב הממשלה, “ציננו את ההתלהבות” הסעודית מכינון יחסים עם ישראל.

עד כאן ציטוט.

אפשר להבין את ההתפתחות וההתקררות. סך הכל, מי רוצה לעשות עסקים עם עבריינים, פושעים ורודנים?

בעברית קלה, הנאשם בפלילים גורם לנו לנזקים מדיניים, ביטחוניים, חברתיים וכלכליים חמורים. העבריין לא נשבע למדינה אמונים? הפושע הסידרתי נמצא בניגוד עיניינים והחוקים המבוזים שותקים ודוממים?

אז מה, המבצר לא מעורער? הפרת הסכם ניגוד עיניינים וביזוי חוקים לא מצדיקים דיונים משפטיים? למה הרשות השותקת דוממת? מדוע יש סלחנות והשתהות? השופטת חיות אוהבת עבריינות? אולי לקחו לה את הסמכות או סתם הפעילו קצת סחטנות?

קישור למאמר בהארץ. קישור למאמ בשם- הרשות השותקת דוממת? קישור למאמר בשם- שבועת אמונים וסיבוכים פליליים.. קישור למאמר בשם- הצבעה במליאה תפתור את הבעייה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.