כלבי שמירה אוהבים את העבודה

משום מה, בסוף השנה האזרחית שאך תמה לא חודש רישיוני המקצועי כעיתונאי פטפטני. מי יודע? אולי הפסקתי להיות מספיק דעתני ,יצירתי או הגיוני? האמת היא שכלל לא שמתי לב שהשתנתי והפכתי ביישני, הססני או שתקני.

ניסיונותי להבין במה חטאתי הסתיימו בהבנה עגומה, והיא שהדבר המוזר כלל לא קרה באשמתי. למעשה, יתכן שלאחרונה יש בארץ ניסיון שאינו ממש דמוקרטי להשתיק את כל מי שלא מהלל, מפאר ומשבח את הנאשם הפלילי באופן תמידי וצייתני. סך הכל, במהלך השנה שעברה קרה שכתבתי איזה פעם או פעמיים את עניות דעתי בציבורי, ויתכן שזה מראה שניסיתי להיות עיתונאי. מצד שני ולצערי אני דמוקרט ציוני ולא סרבן קיצוני או לאומן גזעני שתומך בנאשם פלילי.

אז מה, בלי תעודה קטנה מפלסטיק אני אמור להפסיק להציק למי מאוד מזיק? אם לא אעלה דעות מודאגות העם לא ידע שעל ההנהגה השתלטה כנופייה עבריינית שבראשה נאשם פלילי שמסובך עד צוואר בשלל צרות חמורות? במציאות, כלבי שמירה לא חוששים לנבוח או אפילו לנשוך פושעים מרושעים שזוממים לבצע עוונות למטרות אנוכיות.

ציטוט:

היועמ”שית עונה לח”כ רוטמן: “נמשיך למלא את תפקידנו, חרף ניסיונות ההשתקה”

בעקבות הדיון בוועדת החוקה, שבו צעק יו”ר הוועדה רוטמן על המשנה ליועמ”שית, פרסמה בהרב-מיארה הודעה: “עובדי ייעוץ וחקיקה הם משרתי ציבור מסורים, המבצעים את תפקידם במקצועיות ובענייניות. הייעוץ המשפטי לממשלה ימשיך למלא את תפקידו, חרף ניסיונות ההשתקה והטחת ההאשמות חסרות הבסיס”

עד כאן ציטוט.

כידוע למי שיודעת ויודע, בדמוקרטיה שולט החוק ולא הפשע. אומנם, העבריינים הסידרתיים יכולים לנסות להשתיק ביקורות, לרמוס חוקים, להסות עיתונאים, להפריח כזבים או לאיים על מוסדות ממלכתיים, אבל בתום התעלולים הנכלוליים המדינה תביס את הפושעים.

אין מה לפחד יותר מידי מעבריינים כוחניים וביריוניים, אפילו שהם נראים קצת מפחידים ומאיימים לפני שהם ניצודים, מורשעים ונענשים.