האישי, המשפחתי והלאומי
כשאמא הייתה ילדה קטנה הוריה לקחו אותה בפעם הראשונה לאופרה, וזה היה בחברת סבא יוהן פולך וסבתא קתרינה.
המשפחה ישבה בנימוס בתא וחיכתה לתחילת המופע. אמא, שהייתה צעירה ותמה, שמה לב שכמעט כל מי שנכנס לאולם מביט לתא, מוריד את הכובע, ממלמל ברכה או קד קידה לסבא שלה, והיא מאוד התפלאה. איך יתכן שכולן וכולם מכירות ומכירים את סבא,?
בזמנו היא עוד לא ממש הבינה שהוא פעם היה סנאטור בפרלמנט אשר בבירה, אבל אז זה הוסבר לה והיא קצת התפעלה.
אחרי זמן מה פרצה מלחמה נוראה. סבא מת בגטו והוריה של אמא לא שרדו את מחנות ההשמדה.
לפני שנים אחדות אמא הוזמנה לאופרה בעיר הולדתה, והגורל רצה שהיא תשב בדיוק באותו תא בו ישבה בילדותה עם המשפחה שאבדה. מה אפשר לומר? ההיסטוריה היא סופר מופלא.
קישור לסרטון דוקומנטרי ביוטיוב. קישור למאמר בשם- יש במושב שתי נסיכות עם כוכב זהב. קישור לחדשות 11, הקטע מתחיל בדקה השלושים ואחת ושלושים ושתיים שניות. קישור למאמר בשם- התשובה לשינאה היא אחווה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
