שגיאה וביקורת הן חוויות למידה
ביקורת צריך לקחת ללב או רק להעלב?
למרבה התמיהה, מי שלומד או לומדת מקצוע טיפולי כנראה בוחר ובוחרת בזאת בגלל עודף איכפתיות, זולתנות יתר וחוסר משונה בחמדנות. מצד שני, כשלומדים את העבודה די מהר רוכשים יכולת לא לקחת הכל ללב, כנראה בגלל שקשה לשאת את משא הכאב.
כשיש טעות מביכה או נעשית שגיאה, וזה בעיקרון אנושי, בא ניסיון לעשות תיקון מיידי אבל אין שום צורך להתבייש במאמץ לשפר את המצב הלאומי.
מביקורת או מטעויות רק לומדים דברים טובים וחשובים, ולכן אין שום צורך לחוש נעלבות וכעוסים. מצד שני, יתכן שיש בעולמו יצירות ובצלמים שנהנות ונהנים מכאלה דברים מטרידים.
כמובן, מה שטוב זה שניתן למצוא מישהו או משהו להאשים ברגשות האישיים הקשים. סך הכל, המינהג היפה קיים בכתובים מאז שאדם אבינו וחווה אימנו ניסו לגולל את האחריות ללא הצלחה על אחרים.
חוץ מזה ולמרבה המזל, בדמוקרטיה כולנו חופשיות וחופשיים לבחור איך להגיב לאירועים. אפשר להתרגש וגם מותר להשאר רגועות ושלווים. יודעי דבר מספרים שלגיבורות ולגיבורים לכאורה יש שליטה בכאלה דברים מסובכים.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר