התא בו ישב סבא

לפני יותר משמונים שנה ילדה שכלל לא ידעה שהיא יהודיה הלכה עם הוריה לשמוע מוזיקה בחברת סבא וסבתא.

האירוע התקיים באולם מפואר שנבנה במיוחד בעיר הבירה בעבור הופעות תרבותיות ומכובדות בפני הקהילה.

המשפחה ישבה בתא נפרד שמוקם קצת מעל שאר הקהל, והדבר לא עורר בילדה הנרגשת שום תמיהה, שכן בעבורה עצם הביקור בכזה מקום היה חוויה לגמרי מופלאה וחדשה.

אחרי שהמשפחה התיישבה הזורמים פנימה החלו לעצור לפני התא, להוריד כובע ולברך את סבא. הילדה מאוד השתוממה והתפלאה. כל כך הרבה אנשים זרים מזהים ומכירים את סבא שלה?

אתמול אמא ישבה לשמוע קונצרט בדיוק באותו תא שבו היא פעם ישבה עם משפחתה בתור ילדה., לפני שהעולם קצת השתנה ובאה שואה שהותירה אותה יתומה, מצולקת, מזועזעת, המומה וגלמודה

השורדת הקשישה האזינה למוזיקה ונזכרה שממש באותו מקום עצמו פעם גילתה שמי שמשמש סנטור בפרלמנט של המדינה בדרך כלל מוכר לקהילה, ואת זה היא לא ממש הבינה כשהייתה קטנה.

לנאצים זה לא ממש שינה שסבא שלי היה דוקטור למשפטים שניסה לעזור לפועלים שתבעו מעסיקים בשל קיפוח או אי מתן פיצויים. הם גם לא ממש התרשמו מהעובדה שסבא של אמא היה סנטור סוציאליסט ודמוקרט שוויוני שעסק בקידום חינוך והשכלה בתקופת כהונתו במשרה רמה. מבחינתם, כל היהודים נחשבו מיותרים, רעים ומסוכנים.

אמא ישבה אתמול באולם מפואר וכנראה חשבה על הגורל המוזר ודרכו של עולם. הסיפור שלה אולי מבטא את הצורך החיוני להיות אנושיים, לכבד את המומלץ בכתובים ולהימנע משנאה ופגיעה באחרים.

למרבה הצער, בגלל הסתה לשנאה צמחו בארץ כמה מוסתים מלאי שנאה שלא מכבדים את עיקר המסר בתורה. כמה טוב שליהודים אסור לעולל לאחרים את מה שלהם היה מאוד לא נעים. למעשה, מי שחושב להזיק לבצלמים מחמת היותם קצת שונים בעצם בוגד בהוראתו המפורשת של השוכן במרומים.

קישור למאמר בשם- גזענות ואלימות אינן ציונות. קישור למאמר בשם- שנאה היא עיקרה של הסתה? קישור למאמר בשם- עיקרה של תורה, חזון המדינה והסתה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.