המערכת החילונית תומכת בעיקרה

עיתון ברשת נוצר בעבור המשועממות העסוקות והאדישים הטרודים, אבל קצת קשה להסביר דברים ברורים, ידועים, מוכרים וגלויים. לפעמים זה לוקח הרבה שנים, אפילו שבכתובים מסופר על ניסים חפוזים ומופלאים שמקצרים כהרף עין את ההליכים עוד לפני שממצמצים.

בעזרת השם, שופטות ושופטים יעיינו בשלל המימצאים המרשיעים, ישלחו את הפושע הסידרתי אל מאחורי סורגים, ורק אז אולי יובן שבמשך שנים שלטו בנו עבריינים נכלוליים, חמדניים, אנוכיים, רשעים, פלגניים ומאוד ומזיקים. אומנם, הדברים נאמרו ברבים כמה פעמים, כל יום במשך הרבה שנים, אבל אין למערכת שליטה באיכות הקליטה או בזריזות ההבנה של הפרהסיה שכבר מספיק סבלה.

כזכור לזוכרות ולזוכרים, חזון המדינה הוא לעצמאות, שוויון דמוקרטי ושלום עם השכנים. למרבה הצער, במקום לבקש הסדרים ולרדוף אחר הסכמים העבריינים, שברצון השכינה כבר הודחו והואשמו בפלילים, טיפחו שנאה, ליבו יצרים והסיתו לאיבה עד שהתלקחו עשבים שוטים ובאו לנו אסונות נוראיים.

למרבה המזל, ההיסטוריה זוכרת את מה שאנו שוכחות ושוכחים והיא מספרת שדברים עצובים והרסניים תמיד באים בכל פעם שרשעים מתעלמים מהמצוות הקדושות שמשה הביא מההרים, ונגרמים נזקים כואבים וקשים. זה קורה בסבבים, ולכן בכל דור ודור אנו חייבים להיות עירניים, מוכנים וחמושים.

אסור לנו לשנוא ולפגוע. צריך לכבד ולהתחשב, אחרת אין קהילה אנושית אלא ג’ונגל פרוע. הילל הזקן והרב עקיבא ניסו להסביר את הנקודה בקצרה, שכן משה הביא אותה עם כמה דוגמאות מסובכות וקשות להבנה. חוץ מזה, רק על הזדים שקמים לכלותנו מותר לנו לשפוך קצת מחמתנו.

גם בתהילים כתוב שיש לסור מרע, לעשות טוב, לבקש שלום ולרדפהו עד להצלחה, אבל משום מה הפסוק הנבון הזה לא זכה להחשב כעיקרה, אפילו שהכוונה שם זהה, ולכן הילל הזקן והרב עקיבא קיבלו את רוב התהילה.

בקיצור, הרבה אנשים נבונים, חכמים ומנוסים ניסו להסביר לדורות הבאים שמאוד חשוב להתחשב גם באחרות ובאחרים כדי למנוע עימותים רצחניים, קולניים או חלילה מעצבנים.

למעשה, סיכסוכים אלימים לעיתים גם גורמים נזקים, וזה לא ממש נעים. עדיף להסתדר בעזרת דיונים ולא אבנים, בקבוקים או טילים על קוליים מתפצלים וקטלניים שטסים הרבה יותר מהר מאשר אנו מדברים.

התורה כולה בעצם ממליצה שנעבוד כקבוצה ומשפחה. לפיכך, מי שמזיק, פוגע, רומס, דורס או חומס זוכה להענשה קשה, שלא לדבר על הקלון והבושה למשפחה הנבוכה.

נו, טוב. אז יתכן שהנקודה מהתורה ברורה, אבל המציאות מראה שלא כולם בעולם מכבדים את ההמלצה, וזו בעייה שתמיד יש לטפל בה בצורה נחושה, יעילה וזריזה לפני שתבוא צרה עוד יותר גדולה.

באירופה שוב יש למרבה הצער מלחמה, וזה כנראה אומר שלצאר אין הרבה אמונה בשכינה. למעשה, נראה מתמונות הזוועה שהוא מעדיף כוחנות אלימה ולא כבוד או חמלה. המערכה העצובה אומנם טרם הסתיימה, אבל כבר עכשיו לגמרי ברור מה תספר ההיסטוריה על מי שחטא, שגה, פשע והביא לעולם מכה מתחת לחגורה.

מה זה בכלל עוזר אם יש תורה שלמה, המלצה ברורה מעיקרה ואפילו עיתון ברשת שמנסה להסביר את הנקודה אם הרשע ברוסיה חי באשלייה ועושה כל מה שבא לו, ללא מחשבה על התוצאה? בשביל תקשורת צריך לפחות שני צדדים, אבל נראה שהצאר קצת מנותק ואולי חיי לו באשלייה הזוייה ומתוקה של גדולה.

ההענשה על הפשע תהייה מאוד חמורה. אז מה, הצאר קטן הקומה סבור שהוא יותר גדול מההיסטוריה כולה ושהוא יקבל מחילה? שרצח המוני זוועתי ונוראי זה דבר שמקובל על הקהילה? פעם גם נפוליאון חשב כך, ומאז הוא תמונה שדומה לקרפדה אכזרית, מזיקה ויהירה בתחפושת הדורה ומשונה.

ציטוט:

“אנו דורשים תשובות”: יותר משבוע לאחר טביעת “מוסקווה” – הורי הלוחמים בביקורת קשה.

משרד ההגנה הרוסי סיפר בתחילה שכל 500 אנשי הצוות שהיו על ספינת המלחמה חולצו בשלום • זמן קצר לאחר מכן החלו הורים רבים של חיילים צעירים לשאול שאלות ולמתוח ביקורת חריגה בפומבי • “מדוע אתם, הקצינים, בחיים – ובני מת?”, כתב אביו של אחד מאנשי הצוות.

עד כאן ציטוט מידיעות עגומות ועצובות, וזה מה שקורה כשיש עימות שכולל אלימות.

אולי הגיע הזמן להפסיק את הטבח הנורא ולכבד את העקרונות הקדושים שמקובלים על האנושות כולה? מישהו בכלל מתרגם מאמרים טרחניים מעיתונים ישראליים זניחים לרוסית צחה?

קישור למאמר ב- N12. קישור למאמר בשם- השולחן אולי יציב אבל המצב מעציב. קישור למאמר בשם- איך משתמשים במשוריינים מפוחמים. קישור למאמר בשם- מלחמה היא טעות יקרה ועצובה. קישור למאמר בשם- אמא רוסיה היא פושעת מלחמה? קישור למאמר בשם- הסכמים עדיפים מנזקים ועימותים. קישור למאמר בשם- אלימות היא טעות חסרת התחשבות.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר