פשרה בין הרצוי למצוי
ההיסטוריה מלאה סיפורים עצובים וכואבים אודות שליטים שחשו בטעות שהם בילתי מנוצחים.
בעלילות גילגמש מלך אור, אשר שכנה במסופוטמיה העתיקה לפני שאברהם עזב אותה, עלה ארצה, קנה מערה יקרה במחיר מופקע והמציא למשפחה אמונה חדשה, מסופר על שליט גא, אכזר ואמיץ שהרגיש שהוא בראש הפיראמידה ובשליטה מלאה
במהלך העלילה, שקצת מזכירה את סיפור הבריאה עם נחש שגרם לצרה ומנע חיי נצח מהאנושות כולה, המלך נתקל בבעייה שאי אפשר לפתור אותה בכוח או בהתמדה, ולבסוף הוא שב לעיר מלא השלמה.
פחות או יותר זה הסיפור של כולנו. אנחנו שואפים להצלחה, לגדולה, להערכה, להערצה, לעוצמה ולשליטה מלאה ונאלצים להבין שכבני אנוש ובנות חווה בעצם יש לנו מגבלה.
זה לא תמיד פשוט לקבל את המציאות המרה, ויש שעושים מאמצים גדולים כדי להמשיך ולחשוב בטעות שיש להם שליטה, רק אם יפעלו ביתר עוצמה.
רודנים רבים כבר חטפו התקף גדולה וניסו את השיטה השגוייה והמזיקה. אחרי הרס כביר, נזק, יגון ועוגמה הסיפור בדרך נגמר מאוד רע. נו, טוב. למרבה הצער יתכן שבקרוב תבוא לאנושות עוד דוגמה.
תסכול הוא הפער בין הרצוי למצוי, וכשהוא רותח וגולש בגלל איזה מכשול מעצבן ולא צפוי יתכן שמתוסכלים חסרי שליטה יעשו מעשה נואש, כזה שראוי לגינוי או שהוא סתם לגמרי לא שפוי.
ציטוט:
מי שמכיר את פוטין, המדינאי שאוחז בשלטון ברוסיה כבר יותר משני עשורים, מצביע על סימנים מדאיגים. קונדוליזה רייס, לשעבר שרת החוץ של ארה”ב, טענה שהנשיא הרוסי “נראה בלתי יציב. יש לו תפיסה יותר ויותר אשלייתית של ההיסטוריה. נראה שהוא שוקע למשהו שאני לא ראיתי בעבר”.
בשיחה שקיים נשיא צרפת עמנואל מקרון עם פוטין, ניסה הראשון להבהיר לנשיא רוסיה שהוא עושה טעות חמורה. מנגד, פוטין הבהיר בתשובה שהוא נחוש להשיג את כל המטרות שהציב לעצמו לפני שיצא למלחמה. כעת נותר להמתין ולראות כיצד יבקש לעשות זאת – ומה יהיה המחיר.
עד כאן ציטוט.
מי יודע? אולי אדם שהתרגל להיות שליט יחיד ורב עוצמה במשך תקופה יותר מידי ארוכה לא יודע איך מתמודדים עם תבוסה, השפלה או מגבלה? יתכן שזו חווייה חדשה ומלחיצה שחלילה גורמת לתחושה מפתיעה ולא נעימה.
במציאות רוב בני האדם לא חיים מנותקים בארמון ולכן נאלצים להתמודד יום יום עם מבוכות, טעויות, תיסכולים, אתגרים שונים ומצבים לא צפויים. בעזרת השם הצאר ישתלט על התסכול המבעבע אחרת מרוב עצבים הוא עוד יאיים על העולם בחיסול, שזה כמובן כולל את ארצו שלו וצבאו הדגול.
לכולנו יש מגבלות, וצריך ללמוד לחיות עם זה בלי לפגוע או להזיק לבריות. למעשה, אלה ההוראות הקדושות בכל הדתות. איומים ריקים בהשמדת העולם לא יתקנו טעויות אלא רק יביאו עוד בעיות.
את ההרג הנורא והסבל האזרחי המיותר אפשר להפסיק כבר מחר, אבל הכל תלוי במצב רוחו של הצאר. כל מה שנדרש זה שאוקראינה תצהיר קבל עם ועידה שהיא מסכימה לא להציב איומים בשיטחה אלא אולי רק מערכות הגנה.
החבירה של אוקראינה לברית נאט”ו יכולה לחכות לעת עתה, שכן עדיף להפסיק את המלחמה המזיקה ולשלוח את הצבא הרוסי בחזרה הבייתה. בצורה זו, היא לא תהווה סכנה ולרוסיה לא תהייה עילה לתקוף אותה.
בלי כזו פשרה, יתכן שלא תיפסק ההריגה והבריחה המבוהלת של אוכלוסייה אוקראינית עקורה, שזה פשע חסר סיבה שרק מסבך את אמא רוסיה עם הקהילה הבינלאומית הגדולה, החמושה והנחושה.
במידה וגאוותו של הצאר לא תאפשר לו להסכים להסדר, הצבא הרוסי כנראה יסב נזק רב לאזרחים, והכלים הרוסיים יהפכו אחד אחד לבילתי שמישים. לאפנגיסטן הרוסים פעם נכנסו כגיבורים אמיצים ואז ברחו מחמת הנזקים המצטברים שהפכו לבילתי נסבלים רק בגלל טילים אישיים קטנים.
זה בטח מאוד קשה למי שרגיל לעשות כרצונו להבין את מיגבלות יכולתו. זה קצת כמו מתאגרף קשוח, עיקש, אכזר ומצליח שלפתע מבין מההפסדים הכואבים, המישגים המזיקים ואכזבת ההמונים שכנראה תמו הימים הטובים.
נו? אז מה הפלא שהדיווחים מספרים שלצאר יש קצת קשיים אישיים, תסכולים מעצבנים ורגשות סוערים?
קישור למאמר ב- N12. קישור מאמר בשם- כוח לא מעיד על מוח. למאמר בשם- הדוב הרוסי ישקע בבוץ האוקראיני? קישור למאמר בשם- גם ביריונים מפחדים מנזקים.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
