זיקנה היא חוויה קצת מפתיעה
אוי ואבוי. לפי ציבען הלבנבן של השערות בזקנקן יתכן שמאז ילדותי כבר עבר קצת זמן.
מסתבר שעם הזמן נעלמו תלתלי וחלפו להם ימי נעורי. היום הטלפון שלי הסתכל עלי, ואז הראה לי על מסך קטן שהשתנו צבעי והתחלפו גווני.
נו, טוב. מה אפשר לומר? מהתמונה נראה שאני עדיין חי, אפילו שהזיקנה קפצה עלי והלבינה את שערותי.
לרוב תדהמתי, בעזרת השם אולי אוכל לספר באביב הקרוב שהסתיימה השנה הראשנה של העשור השביעי לקיומי הארעי, וכבר עכשיו זה קצת נבצר מבינתי. איך לא שמתי לב לדבר, ולפתע פתאום צריך לחשוב על כך שבסוף הדרך הזמן בדרך כלל נגמר?
להבנתי, אין מה לדאוג יותר מידי שכן זה בעצם לא אשמתי, לא באחריותי או אפילו בשליטתי.
למייטב זיכרוני לא התייעצו עימי לפני שהגעתי לשמחתם של אבי ואימי, וסביר מאוד שעל אף רצוני להמשיך להנות מעולמו הפילאי באופן תמידי יבוא יום שבו זה כבר בכלל לא ידאיג אותי, ואפילו לא אדע שהייתי, חלמתי, עשיתי או קיוויתי.
חשוב לנסות לעשות את כל מה שאפשר, אפילו אם לא תמיד מצליחים בכל דבר, שכן בסוף המסע מביטים לאחור וההמלצה חוסכת חרטה או צער. למעשה, דומה שאנשים מצטערים על מה שהם לא עשו, הספיקו או העזו יותר מאשר על הלקחים שלמדו אם ניסו וכשלו.
בזמן שמשתדלים לפלס את הדרך בחיים מאוד חשוב לקבל באהבה את הכישלונות, המבוכות, הטעויות, הנפילות, ההתפקחויות, האכזבות, המכות, הצרות והבעיות. חלילה, אם לא נוהגים בצורה כזאת לפעמים חשים כמו איוב, שלא הבין את הכוונות הניסתרות לאסונות, וסבר בטעות שיש קשר בין אמונות או כוונות טובות לבין תוצאות.
כמובן שבהלה מסימני זיקנה שצצה לאחר הצצה בתמונה וההבנה שהזמן קצר והמלאכה מרובה אינן עיקר הכוונה או משהו שעשוי לעניין את הפרהסיה. מה שכן מעניין זה להבין שלכולנו יש צורך להסתגל למציאות, שכל הזמן משתנה, ואין באמת צורך להיבהל מימנה.
יודעי דבר מספרים שהכל ברצונה של השכינה והכל טובה. הנוסחה הזו מאוד עוזרת להתמודד עם החרדה מפני הבלתי נודע. למעשה, אפילו חילונים יכולים להשתמש בה ללא צורך באישור רבני או חותמת כשרה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
